שובר לפרסום בגוגל



מאניץ' – סמבטיון האגדי?

PDF הדפסה דוא
דירוג משתמש: / 0
גרועהכי טוב 
השיעור נכתב על ידי : ברלכיס יוסף   
שישי, 30 ספטמבר 2011 08:50

מאניץ' – סמבטיון האגדי?

 

חידת  עשרת שבטי ישראל האבודים קשורה בקשר הדוק ביותר לשאלת קיומו ומיקומו הגיאוגרפי של נהר הסמבטיון האגדי, אשר מעברו מצא מקלט לפחות שליש מהגולים, על-פי תלמוד ירושלמי. בימי חול זרם הסמבטיון כה גועש עד כי הנהר סוחף איתו אבנים, ולכן לא ניתן לצלוח אותו ורק ביום השבת הזרם בו רוגע. מסיבה זו השבטים האבודים לא יכולים לחזור מהגלות, שכן חציית הנהר בשבת תהווה עבירה על הציווי האלוהי.

 

יוסף בן מתתיהו (או בשמו הרומי: יוספוס פלביוס) מיקם את הסמבטיון בסוריה. "...ובדרך הוא (הקיסר טיטוס) ראה נהר אחד אשר שווה הדבר להגיד את תכונתו. הוא נמצא בדרך בין ארכאיא (ארקא) ובין רפניא ויש לו תכונה נפלאה". (יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים).

הרמב"ם מיקם את הנהר הפלאי במרכז אסיה, כשהוא מזהה אותו עם נהר הגוזן (אשר כיום מזוהה כאמו-דאריה. "...וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי. החכמים קורין אותו נהר סבטיון, מפני שביתתו בשבת, כי יום השבת בלשון ההיא סבט, כאשר הוא בערבי..." (פירוש הרמב"ם לספר מלכים ב').

אלדד הדני מיקם בתורו את הנהר בארץ כוש. "ועוד אינם רואים בני אדם ולא בני אדם [רואים] להם (אותם), אלא ארבעה שבטים הללו היושבים מעבר לנהר כוש. ויש מקום שרואין אלו לאלו ומדברים בצעקת אדם ונהר סבטינו (סמבטיון) ביניהם..." (ספרו של אלדד הדני).

לאמיתו של דבר, המיקום הגיאוגרפי של ארץ כוש עצמה אינו ודאי מעל כל צל של ספק. הדעה הרווחת קובעת כי ארץ כוש הינה אתיופיה, ולפיה מתפרש הקשר ספרו של אלד הדני, אך קיימות גם דעות חלופיות.

את זהותו של הסבטיון ניסו לייחס לנהרות שונים באסיה, באפריקה ואף בדרום אמריקה. כמו-כן הועלתה הסברה, כי הסמבטיון הוא בעצם נהר הדנייפר. שורשיה של גרסה זו נטועים בחיבורו של קיסר האימפריה הביזנטית קונסטנטינוס השביעי פורפירוגניטוס "על ניהול האימפריה" (או בשמו המקובל De Administrando Imperio), אשר הזכיר בחיבורו כי "שיירות רוסיות בדרכן לקונסטנטינופול נאספות במבצר קייב, אשר נקרא סמבטס". ברבות הימים ממשפט זה הוסקה מסקנה הגיונית אמיצה למדי, שלפיכך דנייפר הוא אכן הסמבטיון.

אך ככל שחלפו המאות, הניסיונות לאתר את הנהר הפלאי המכבד את יום השבת לא עלו יפה והעיסוק בסמבטיון פנה בהדרגה מן התחום הגיאוגרפי המציאותי אל תחום המשל המטפורי. מעניין כי מפנה זה נבע, ככל הנראה, מסיפורו של אלדד הדני, אשר, למרבה האירוניה, סיפק את התיאור המקיף ביותר מבין התיאורים המוכרים של הסמבטיון.

אם בתלמוד הירושלמי, וכן אצל פליניוס הזקן ואצל יוסף בן מתתיהו בכל זאת מדובר בנהר, אשר, לכל הפחות, זורמים בו מים, סיפורו של אלדד הדני על נד האש על גדות הסמבטיון -  "ומעבר לנהר - אש שלא יוכל שום אדם לגעת אל הנחל כמהלך מיל, והאש ילחך כל מה שסביבות הנהר שתוציאנו הארץ..." - נהפך חיש מהר  ל"נחשולי אש" של הסמבטיון עצמו. הסיפור, אשר חזר ונשנה במקורות אחרים וקיבל חיזוקים מ"עדויות של עדי ראיה", קיבל למעשה תוקף קנוני.

"ויהי בבואנו סמוך להעיר הקרובה לסמבטיון שמענו קול מהומה ורעש גדול כמו רעמים ויותר שקרבנו להעיר הקול הולך וחזק, ושאלתי מה קול ההמון הזה באזני וענו ואמרו שהוא קול רעש הסמבטיון... ובשסוער הוא זורק אבנים גדולות עד כמו בית בגבהו." (מיומן המסע של ר' גרשון ב"ר אליעזר, שנת 1624).

דימוי "נחשולי האש של הסמבטיון", אשר הפרידו את השבטים האבודים משאר העולם, בהחלט יצר פואטיקה גבוהה של אינסופיות הגלות מחד גיסא, ומאידך גיסא, בהוציאו את הנהר מעבר לגבולות המציאות, פטר כביכול מהצורך בחיפוש אחר הנהר עצמו בניסיון להסביר באופן רציונלי את גורל השבטים שנעלמו.

 

כך או אחרת, בתערוכה שאצרה האנתרופולוגית שלוה וייל מהאוניברסיטת העברית בירושלים במוזיאון בית התפוצות בתל-אביב תחת הכותרת "מעבר לסמבטיון – המיתוס על עשרת השבטים האבודים", הסמבטיון הוצג אך ורק בתור מטפורה, בלי שום ניסיון לייחס לו מיקום גיאוגרפי. "עיצבתי את התצוגה כך שהמבקרים יחושו כאילו הם עוברים מכשול מים, אשר סימל את הסמבטיון האגדי. המים המוארים בתאורה מלאכותית פלטו "אבנים" מקלקר והפרידו בין העולם החיצון לבין האדמה, המאוכלסת בישראלים. כאן, על "אדמה" זו, המבקרים נחשפו לאינספור עדויות לכך שצאצאי עשרת השבטים לא רק חיים וקיימים, אלא גם זוכרים את שורשיהם היהודיים ואף גאים בהם".

 

התיאורים המוכרים של הסמבטיון דלים עד מאוד ובסך הכל די סותרים. מצד אחד, לפי התלמוד זהו נהר סוער, הסוחף כל השבוע אבנים וחול וביום השבת שוקט ונח, אך מצד שני, יוסף בן מתתיהו טוען כי ביום שבת הנהר לא רק שקט ונח, אלא מתייבש ממש, אך כבר ביום למחרת זורם כאילו לא קרה דבר. ״הוא מלא מים בעת שטפו ואינו מפגר בזרמו. אחרי כן הוא נעלם ששה ימים רצופים לכל אורכו עד מקורותיו ושטחו נראה יבש כולו. אולם ביום השביעי הוא שולח את מימיו עוד הפעם כאילו לא חלה בו כל תמורה. וכבר נחקר הדבר כי את חוקיו אלה שומר הנהר באמונה כל הימים ועל כן ראו לו "נהר השבת" (סבטיקוס) על שם היום השביעי הקדוש ליהודים".

 

התיאורים של אלדד הדני כוללים מעט יותר פרטים. "ובני משה רבינו דרים קרוב לנהר ושמו סמבטיון... והים סובבו מהלך שלשה חדשים על שלשה חדשים... ורוחב אותו מקום הנהר מאתים אמה כמטחווי קשת, והנהר מלא מאבנים גדולות וקטנות וקולן ירעם כרעש גדול ברוח סערה בים ובלילה ישמע קולו מהלך יום ... והנהר הולך והאבנים והחול ירעימו ששת ימי המעשה, וביום השביעי ישבות וינוח עד מוצאי שבת ... ויש אצלם ששם מעיינות ויקבצו כולם לאנימא [אגם] אחת וישקו מהם ארצם, ושם ישרצו בה דגים טהורים ... ויש מקומות באותו הנהר שאין להם רוחב אלא כששים אמה...".

 

מתיאורים אלה ניתן להסיק, כי מדובר במערכת גופי מים גדולה למדי בעלת רוחב לא אחיד (מ-60 עד 200 אמה), אשר ייתכן וכוללת בין השאר אגם, בעלת זרם סוער ומשתנה, המוליד גלי ענק, שמתנפצים על הגדות בשאון ורעש אדיר. רעש זה יחד עם צבע המים תומכים בסברה שהנהר נושא עימו חול ואבנים גדולות. לעיתים המים שוקטים (או מתייבשים כליל), אך במהרה הכל שב לקדמותו וחוזר חלילה.

השאון והרעש שמוליד הנהר נשמעים למרחקים בכל הסביבה.

 

נסטה לזמן-מה מהדיון בסמבטיון ונפנה לדון בנהר אחר. ליתר דיוק, לא ממש בנהר, אלא במערכת נהרות, אגמים ומפרצים, המאוגדים תחת השם הכללי מאניץ'.

במרכזה של מערכת זו נמצא אגם די גדול בעל צורה מוארכת מאוד הנקרא מאניץ'-גוּדילו יחד עם מערכת הנהרות של נהר מאניץ' המזרחי, הזורם בכיוון הים הכספי, ונהר המאניץ' המערבי, המתמזג עם נהר הדון ומאחד אגמים רבים ונחלים קטנים יותר. בשנות ה-30 ובשנות ה-50 של המאה העשרים במערכת מאניץ' בוצעו עבודות אינטנסיביות ונרחבות לאספקת המים לאיזורים נוספים ולוויסות מערכת המים. נבנתה מערכת סכרים ושרשרת של מאגרי מים, מה שהוביל לירידה ניכרת בקנה המידה של התופעות המתוארות לעיל. בדיוננו נסתמך על תיאורי המאניץ' מסוף המאה-19 ותחילת המאה ה-20.

 

הגדה הצפונית של האגם תלולה, בעוד הדרומית בעלת שיפוע מתון מאוד ולכן הוצפה לעיתים קרובות בעת עליית גובה פני המים בעקבות הפשרת השלגים. מראה אגם ענק באמצע הערבה היה מרשים מאין כמותו. בעבר האגם עורר התפעלות ואף יראה מסויימת בקרב תושבי האיזור וחוברו אודותיו אגדות רבות.

 

 

הרוחות העזות, אשר שולטות באיזורים אלה, מחוללות באגם גלי ענק, שמתנפצים על גדותיו בקול רעש גדול. שאון הגלים נישא למרחקים באיזור כולו. יללת הרוח על-פני הגדה התלולה, בגאיות הרבות ובוואדיות משלימה את סולם הצלילים המייללים האלה, ומכאן שם האגם – גוּדילו (ברוסית משורש ליילל, מייללת הרוח – הערת המתרגם). השאון, אשר מזכיר נהמת המון מרוחק, נשמע בחלקים שונים של האגם גם במזג אוויר שקט.

מידות האגם חוו תנודות משמעותיות בזמנים עברו. בשנים מסויימות האגם היה מתייבש כמעט לחלוטין. בשנת 1926 בקרקעית היבשה והחלקה נסעו מכוניות. ולהיפך, בשנים משופעות במשקעים עומק האגם וארכו היו גדלים בצורה חדה וניכרת.

 

התנועה המהירה של המים תחת השפעת הרוח שפעם העלתה את מפלס המים ופעם הורידה אותו, התנודות החוזרות והנשנות בגובה פני האגם וגודלו, השאירו, כנראה, רושם על תושבי האיזור, עד שנולדה בהם אמונה רווחת מאוד על כך שבקרקעית האגם ישנן מערבולות ענק, אשר מעת לעת בולעות את המים, ומכך נובע השאון התת-מימי. האגדות מספרות, שמי האגם היו מגיעים בדרך תת-קרקעית אל הים הכספי.

 

באגם לא היתה זרימת מים קבועה. רק בשנים בהם היתה עליה משמעותית במפלס מי האגם בעקבות הפשרת השלגים  או רוחות  עזות במיוחד, חלק ממי האגם מאניץ'-גוּדילו יכלו לגלוש לאפיק נהר היגורליק הגדול (Big Yegorlyk river) והמאניץ' המערבי. נהר היגורליק בתורו יכול היה להזרים מים לאגם בשנים משופעות במים. במקרים כאלה תושבי האיזור היו אומרים: "מי היגורליק עולים להר" (מבוסס על משחק מילים. בשם הנהר מסתתרת המילה הרוסית הר – "גורה" – הערת המתרגם).

 

השינויים התקופתיים בשינוי כיוון זרימת המים באיזור שקע מאניץ' אופייניים לא רק לנהרות הנ"ל אלא לעוד כעשרה נהרות נוספים, קטנים יותר, המגיעים לשקע מאניץ'. בשנים המשופעות במים הזרימה בהם היא הן בכיוון מערב והן בכיוון מזרח, אולם בשנים אחרות הזרימה בהם היא רק בכיוון אחד, בעוד שבשנים השחונות נהרות אלה יוצרים מקווי מים סגורים, ללא מים שזורמים מהם או לתוכם.

 

קול שאון הנישא למרחקים בכל הסביבה, שינויים חדים במפלס המים, שינוי כיוון זרימת המים! תסכימו, שיש כאן דמיון רב! אך האם המאניץ' באמת יכול להיות אב-טיפוס של הסמבטיון הפלאי המקראי?! מתעוררות כאן שתי שאלות לגיטימיות: מה הקשר של המאניץ' לעשרת שבטי ישראל האבודים? וכן עניין השוואת קנה המידה של שתי התופעות: סיפור אפי מקראי מול מאניץ' כלשהו! אם כך, למה הוא ולא נהר היאוזה? (יובל של נהר מוסקבה – הערת המתרגם).

 

הידיעות ההיסטוריות אודות עשרת השבטים מקוטעות למדי, ולאורך מאות רבות מקום הימצאותם נותר בגדר חידה. נוספו התיאוריות והתרבו ההשערות וההטעיות, הקשורות בזיהוי עשרת השבטים בקרב עמים אחרים – במרכז אסיה, באפריקה ואף בקרב האינדיאנים ביבשת אמריקה.

התשובה הפשוטה ביותר על השאלה "לאן יכלו להיעלם עשרת השבטים שהוגלו על-ידי האשורים?" מספקת בעצם שלושה כיוונים אפשריים: מזרחה, צפונה או דרומה (משום שכידוע מערבה, חזרה לארץ ישראל, הם לא שבו). לכל אחד מכיווני התשובה יש תומכים ותימוכין משלו. עם זאת, הוויכוח אודות נכונותה של גרסה זו אחרת, זו "הצפונית", "המזרחית" או "הדרומית" משולל, כנראה, כל יסוד תיאורטי, משום שהמקורות ההיסטוריים המוכרים לא טענו אף-פעם כי כל השבטים האבודים נמצאים כולם במקום אחד ויחיד. על-פי ידיעות מהתלמוד הירושלמי, שהובאו לעיל, מעבר לסמבטיון נמצא רק שליש משבטי ישראל האבודים, וגורלם של השאר אינו ידוע.

ובכל זאת, הגירסה "הצפונית" זוכה לפופולריות מועטה ביותר בקרב המחפשים המודרנים של השבטים שנעלמו: "היסטוריונים מסויימים מניחים, כי האשורים הגלו את בני עשרת השבטים הצפוניים לסקיתיה, אך תיאוריה זו נראית מלאכותית למדי, קודם כל, משום חוסר התאמה מוחלט בין מנהגי הסקיתים לאלה של השבטים העבריים הקדומים".

המצדדים בגרסה זו מסתמכים בתורם על כתובת ביסותון המפורסמת, בהדגישם את הדמיון בין כיסוי ראשו של יהוא מלך ישראל ובין זה של מלך הסקים בצידה הימנית של הכתובת, וכן את העובדה ששמו האשורי של בית ישראל הוא "Khumri" זהה פונטית לכינויים היווני של הקימרים – "Gimirri". התומכים  הנלהבים ביותר של "הגירסה הצפונית" טוענים כי האנגלו-סקסים וכן השבדים, הפינים, הדנים, ההולנדים ועמים נוספים של אירופה המערבית הם הצאצאים של עשרת השבטים שנעלמו.

בכל אופן, 2700 השנים שחלפו מאז גלות אשור לפי הספירה האירופית, משאירים הרבה מקום למשחק הדמיון.

 

על-פי הכתוב בתנ"ך ובמסמכים אשוריים שהתגלו, כובשי ממלכת ישראל יישבו את בני עשרת השבטים באיזורים בלתי מאוכלסים צפונית-מזרחית לאשור וכן במדי, כלומר באיזורים הקרובים לחופו הדרום-מערבי של הים הכספי. והמרחק מחופי הים הכספי של מדי עד לאיזור המאניץ' קצר פי אחד וחצי מהמרחק משם לירושלים, והדרך עצמה, חייבים לציין, נעימה יותר לאין שיעור. מכך נראה שדרכם האפשרית של חלק מהגולים לאורך חופו המערבי של הים הכספי צפונה אינה בלתי סבירה בעליל. בכל אופן, אם אנחנו מכירים בזכות קיומה של "הגרסה הצפונית", זוהי הדרך הקצרה, הבטוחה והנוחה ביותר אל השפלות של סקיתיה, בהשוואה למדבריות הצחיחות שבחופו המזרחי של הים הכספי וביצות המלריה לחופי הים השחור של הקווקז של אותה תקופה. ואם בוחרים בדרך זו, אי- אפשר לפספס את מאניץ'.

 

קל וחומר, משום שהקווקז הצפוני לא היה בבחינת "ארץ לא נודעת" לגמרי בשביל תושבי אגן הים התיכון הקדום. קיימות השערות, שבדיוק איפשהו באיזור המאניץ' שכנה באותה התקופה העיר הסקיתית האגדית גֵלונוס, אשר, על-פי המתואר אצל הרודוטוס, נחרבה בעת מסעו של המלך דריווש, ובמרחק כ-200 קילומטר משם עד היום נמצאות חורבות העיר היוונית הקדומה טנאיס. מכך ניתן להסיק, כי קיים בסיס תיאורטי לנדידת הגולים למרחקים כה גדולים, שהוא הרצון לחזור לארץ המובטחת במסלול עוקף מצפון, מסביב לים השחור, דרך מושבות יווניות קדומות ודרך יוון עצמה.

 

אולם השאלה השניה עדיין עומדת בעינה – למה דווקא מאניץ' היה לאב-טיפוס של הסמבטיון? למה לא אראקס (אראס) או קוּרה  או טֵרֵק, או איזשהו נהר אחר?

 

כיום מאניץ' הוא יובל שקט של נהר הדון, אך כלל לא תמיד זה היה כך. לא אחת המאניץ' היה הופך למצר ים, המחבר בין הים הכספי והים השחור. בעידן הפלייסטוקן (עידן גיאולוגי של 700 אלף השנים האחרונות לקיום כדור-הארץ) זה ארע, למשל, לפני 400 אלף שנים וכן לפני 200 אלף שנים בעת הצפת ים (טרנסגרסיה) של הים הכספי, ובפעם האחרונה – לפני 12-15 אלף שנה מאותה הסיבה. באותה תקופה רוחב מיצר מאניץ' הגיע ל-40 קילומטר.

 

תנועות קרום כדור הארץ לא פעם גרמו לכך, שמערכת מאניץ' היתה יורדת מתחת לגובה פני הים ומתמלאת במים, ועקב כך מקשרת בין הים הכספי לים אזוב. לדעת הפוליאוגרף הרוסי ס.א. קובלבסקי, בפעם האחרונה קשר זה בין ים אזוב לים הכספי נקטע רק במאה ה-4 לפנה"ס,  לא הרבה לפני מסעות אלכסנדר מוקדון. קובלבסקי מוכיח הנחה  זו, בהישענו, מצד אחד, על המחקר המהותי של פרופסור ל.ב. ברג אודות מפלס הים הכספי במהלך ההיסטוריה, ומצד שני, על מחברים בני העת העתיקה, המצביעים על הקשר בין הים השחור לים הכספי. כך למשל, קובלבסקי מצטט את סטראבון, הכותב ש"יאסון יחד עם ארמֵן מתסאליה הגיע בעת ההפלגה לקולכיס עד לים הכספי", ומסיק מכך שבתקופת הארגונאוטים, לפני כ-3400 שנה "מיצר מאניץ' עוד היה קיים, ובו המים העודפים של הים הכספי, בהיותו ים שהמים הזורמים ממנו ואליו, זרמו לעבר הים האגאי, המרכזי עבור היוונים".

 

אם נניח שהתארוך של קובלבסקי נכון לאשורו ושתהליכים גיאולוגיים אינטנסיביים, אשר גרמו לקטיעת הקשר בין הים הכספי לים אזוב התרחשו בשקע קוּמה-מאניץ' בדיוק בין המאה השמינית למאה השישית לפנה"ס, אז הגולים מישראל מצאו עצמם ממש במרכזן של התרחשויות אלה. תיאור המאניץ' מתחילת המהאה ה-20, המובא לעיל, הינו כצל חיוור של מה שהתרחש שם בזמנים ההם, וניתן רק לשער עד כמה תופעות אלה יכלו לעורר את הדמיון האנושי.

 

ובעת החדשה, כשמפלס הים הכספי ירד באופן קבוע והדרגתי, אף אחד לא יכול היה לשער קיום קשר כלשהו בין האפיק המיובש כמעט כליל של המאניץ' המזרחי והאפיק הרדוד של המאניץ' המערבי לבין "נחשולי האש" של הסמבטיון האגדי.

 

אגב, השמועות, שרווחו במאה ה-16 בקרב יהודי אירופה על כך שהסמבטיון יבש ואין יותר דבר המונע מהשבטים האבודים לשוב מהגלות ולצאת למסע לשחרור ירושלים, תומכות בעקיפין בהשערה שלנו. השמועות כללו את שמות השבטים, כמות מרכבות הקרב ומספר לוחמי חיל רגלים. השמועות, כרגיל, היו מוגזמות למדי, אך אם מאניץ' הוא אכן הסמבטיון, היה בשמועות אלה גרעין של היגיון. מאניץ' באמת התייבש וכבר לא הזכיר אף לו במעט את איתני הטבע הסוערים, שמכבדים רק את יום שבת קודש בהתאם לדיברות האל, כפי שראו אותו הגולים מישראל, אשר הגיעו לגדותיו במאה השביעית לפנה"ס.

 

נ.ב. לאור כל האמור לעיל, רעיון בניית תעלת "אירואסיה" באפיק המאניץ' – סמבטיון להעברת הנפט מהים הכספי לאירופה נראה משעשע למדי. שלא יקרה המצב כי מעבר הספינות בה יתאפשר רק בשבת, וזה, איך שלא נביט על זה, לא מוסרי.

 

ניקולאי דוּבּרובין, nicdubrovin@gmail.com


www.ortrans.net
 
מאמרים נוספים :

» השלמת בגרויות בתנ"ך

הגיע הזמן להתחיל ללמוד? מזלזלים בכם?נכון כי בתקופה זו, הוצאת בגרות מלאה אינה מחייבת עבור קבלה לעבודה טובה, וגם אם היא לא אינדיקציה על מנת משכל, עם זאת מומלץ שתצליחו בה, מהסיבה הפשוטה שזה נראה טוב יותר עבור קו"ח שלכם,...

» מידע על מועדי בגרויות 2011

החלטתם ללמוד באוניברסיטה? לא בטוחים בעצמכם?נכון לומר כי בימינו , בגרות מלאה היא לא חובה כדי למצוא עבודה טובה, וגם בדרך כלל אינה עדות על חכמה, אבל בכל מקרה רצוי שתוציאו אחת, מפני שהדבר אחד מהדברים הבסיסיים עבור קוה"ח שלכם,...
STU2

רוצים להוסיף מאמר לאתר? הרשמו עכשיו והכניסו מאמר חדש

חיפוש מהיר בגוגל

מאמרים - כל הזכויות שמורות לפרסום אתרים באינטרנט מבית אקטיביטק בע"מ קידום אתרים