You are currently viewing על טראומה ופוסט טראומה

על טראומה ופוסט טראומה

“בסיפורים ובאגדות החזרה הביתה היא אירוע דרמאטי: תזמורות מנגנות,
שוחטים כבש ומכינים סעודת-מלכים. הבן האובד שב. אווירה של חג שוררת בכול. במציאות מסתיימת הגלות בהדרגה, ללא אירועים חיצוניים דרמאטיים, המציינים את סיומה. ענן הערפל נמוג, השמיים מתבהרים, ומתחילים לראות בבירור את המציאות. החיפוש מפנה מקומו לגילוי, החרדה – לסיפוק. דבר לא השתנה, ועם זאת הכול אחר” (סם קין)

טראומה נגרמת על-ידי התרחשות שהיא מחוץ לטווח החוויות האנושיות הרגילות ומאיימת על שלמותו הפיזית ו/או הפסיכולוגית של האדם ועשויה לגרום למצוקה חמורה לחווה אותה. ההגדרה כוללת בפועל גם אירועי חד פעמי, כמו פיגוע, תאונה, מוות של אדם קרוב, וגם אירועים שהם חוויות חיים חוזרות ונשנות הנקראות טראומה התפתחותית כגון אלימות נפשית או גופנית , חווית נטישה רגשית או פיזית  בשנות החיים המוקדמות. חוויות  אלו, בהמשך חיינו, עלולות לגרום לתחושות מציפות המתבטאות בחרדה ובדיכאון, התקפי זעם, קושי ביצירת קשר ועוד.

למעשה, במצב של טראומה מערכת העצבים מעין ‘נתקעת’ במצב השרדותי, ובשעה שהאדם חווה תחושת של איום , אפילו אם היא סובייקטיבית לחלטיין, מערכת העצבים מעוררת את ה טראומה הישנה והאדם מרגיש צורך להגיב באופן השרדותי באופן של בריחה, קיפאון או תקיפה. פטר לוין, בעל תואר דוקטור ברפואה ובמדעים ופסיכולוג בהכשרתו, חוקר מצבי טראומה, תהה מדוע בעלי חיים, בטבע, כמעט ואינם סובלים מטראומה? הוא טען כי על ידי הבנת המנגנון המחסן את בעלי החיים מפני טראומה, נוכל לחשוף את מסתרי הטראומה האנושית. נמצא כי בעל-חיים בטבע, אשר חש מאוים, יקפא אל מול סכנה מתקרבת, תגובת קיפאון זאת, תגרום לכל מערכות הגוף להתכווץ וכשתחלוף תחושת השוק הראשוני, הוא ינער את גופו מאנרגיית הפחד ויגיב בבריחה או התקפה, (freeze, fight, flight). שחרור זה, הבא לידי ביטוי בניעור גופני או רעד ישחרר את האנרגיה הקפואה והוא יוכל להמשיך בחייו ללא כל תסמיני פוסט-טראומה. לעומתם, בני-האדם הם יצוריים בעלי-תודעה המשתמשים בחלק המוח, הנקרא “המוח החדש” – האינטליגנטי בכדי לעבד חוויות ואינם מאפשרים לגוף להשלים את תגובתו הטבעית במצב של טראומה, בצורת ניעור ורעד.  כך שמערכות הגוף והעצבים נשארות חסומות על ידי אנרגיה מאיימת, שלא השתחררה.  אם כן, נראה כי טראומה אינה רק אירוע פסיכולוגי – רגשי. אלא גם ואולי בעיקר, אירוע גופני המשפיע עמוקות על מערכות הגוף והעצבים וגורם למה שנקרא בספרות המקצועית, תגובת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). יתרה מכך,נראה כי תסמונת פוסט-טראומה הינה, למעשה, אירוע גופני שלא הושלם כדרך הטבע אשר גורם לתחושת הפחד המאיימת להישאר במערכות הגוף והעצבים וכך לחסום את הזרימה הטבעית של הגוף. האדם אשר חווה טראומה יחוש תקוע באותו אירוע או חווית חיים מכאיבה המשחזרת את עצמה שוב ושוב ויחוש מאוים, למרות שאין אירוע ממשי המאיים על חייו. כשחווים טראומה יש כמה התרחשויות פיזיות – נשימה מהירה,זיעה קרה,  שרירים מכווצים. כל אלו, מלווים את מי שחווה תסמונת דחק הנקראת “פוסט טראומה” . למעשה הגוף מוכן ללחימה או בריחה תמידי גם ללא המצב מאיים אובייקטיבי. מבחינה גופנית- נפשית ישנה תחושה כי הראש עובד מהר עד כדי תחושת כובד וכאבי ראש. שרירי העיניים והפנים מכווצים ובעת הרפיה יתכנו אף עפעופים שנועדו לשחרר אנרגיה עודפת. ישנה תחושה של ניתוק שיכולה להתבטא בתחושת ריחוף עד כדי סחרחורת. איזור הראש, המצח, הצוואר והעיניים מכווצים תמידית עקב הצורך לשלוט בחוויית האיום החוזרת ונושנת מפלג הגוף התחתון,הבטן והחזה. הטיפול  הגופני-נפשי בתסמונת פוסט-טראומה מושתת על בניית חווית הכלה עם המטפל, המאפשר מגע עם חוויה של טראומה כך שמתאפשר שחרור פיזי- רגשי- אנרגטי של החוויה המאיימת במקורה. כל זאת, על מנת לאפשר תנועה וזרימה (להבדיל מקיפאון), המרחיבה את מערכות השרירים המכווצות וכך מאפשרת שחרור ופריקה של חווית טראומה.

טיפולים למצבים של טראומה פוסט טראומה – תסמונת דחק פוסט-טראומתית (PTSD)
אחת האפשרויות לטיפול בתסמונת של טראומה נקראת שיטת ה-S.E . לפי השיטה הזאת יש דרך לפרוק את החוויה של טראומה על ידי יצירת רעד פיזי שמאפשר שחרור של מערכת העצבים מעודף האנרגיה שהצטברה בה.

טכניקה זאת נעשית בעדינות  ומתבצעת בשלבים הדרגתיים על ידי שימוש במשאבים הקיימים ובכוחות הנפש המצויים באדם על-מנת ליצור ‘מערבולת ריפו’ שתאפשר את שחרור הגוף ממצב של טראומה.
שיטת טיפול נוספת’ למצבים של טראומה נקראת EMDR ובתרגום עיבוד מחדש והקהייה שטתית באמצעות תנועות עיניים או בלועזית –     Eye Movement Desensitization and reassessment השיטה יעילה לטיפול בחרדות, פחדים, פוביות וסוגים שונים של טראומה ממוקדת וטראומה התפתחותית. ומבוססת על תקיעות אנרגיית טראומה במערכת העצבים במוח. על-פי שיטה זאת זכרון טראומה מתקבע בצדו הימני של המוח (המיספרה הימנית במוח) הריגשי והלא מודע ומונעת ראיה רציונאלית של החוויה היוצרת טראומה. על-ידי יצירת תנועת עיניים קוטבית נוצר חיבור בן חלק המוח הרגשי, הימני ובן החלק השמאלי, הרציונאלי. הזיכרון של חויית טראומה והמחשבות הנלוות נעשות פחות מטרידות ולמעשה נוצר עיבוד לתחושות שנוצרה כתוצאה מחויית טראומה.